שבוע עושים נפשות; איך נכנסתי לעולם ההסברה בנושא בריאות הנפש

 

הערת המחברת: במאמר זה אני מסבירה כיצד הסברה (Advocacy) בתחום בריאות הנפש יכול להיות בעל ערך לחברה, ומספרת על כניסתי לתחום זה. לידיעתכם: אני זמינה להרצאות פרונטליות וכן בזום (או בכל פלטפורמת וידאו אחרת). ההרצאות מותאמות לקהלים דוברי עברית או אנגלית, תוך רגישות לניואנסים תרבותיים.

---

בארצות הברית חוגגים בסוף השבוע האחרון של נובמבר את "חג ההודיה" (Thanksgiving), החג הלאומי של הכרת הטוב. בישראל – בערך באותו זמן בשנה – אנו מציינים את "שבוע בריאות הנפש" (או בשמו "שבוע עושים נפשות"). אירועים רבים מתקיימים כדי להוקיר הישגים בתחום ולעודד המשך התקדמות. שבוע זה נועד לעורר השראה, והמאמצים של פעילים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אכן מצליחים לשבור את הסטיגמה הסובבת דיכאון, הפרעה דו-קוטבית ומחלות נפש אחרות. האפקטיביות גדולה במיוחד כאשר הציבור שומע מאנשים שצעדו בדרך הזו ויצאו ממנה מחוזקים. הדבר מאפשר לקהילה הרחבה להבין את הנושא המורכב הזה. האופי הקהילתי של האירועים המתקיימים במהלך שבוע בריאות הנפש הוא חלק בלתי נפרד מהמשימה, כיוון ששילוב מתמודדי נפש בחברה הוא חלק קריטי בתהליך השיקום.

עבודת ההסברה שאני עושה באמצעות הכתיבה וההרצאות שלי, והעבודה הנעשית באירועים קהילתיים במהלך שבוע בריאות הנפש, יכולות להציל חיים. ידיד שלי, בני גרין, יצר סרטון לפני מספר שנים כחלק מקמפיין גיוס כספים לארגון של אמו, "אבני חן", שבו דיבר על האופן שבו התאבדותו של חבר קרוב השפיעה עליו ברמה האישית. לאחרונה פגשתי עורך ספרים בארוחת שבת; כששלחתי לו מאמר שבו אני דנה במאבקי הנפש שלי, הוא סיפר לי שאחותו התאבדה. הוא עודד אותי להמשיך להיות פגיעה וחשופה ולשתף את הסיפור שלי, והסביר שהחיבור האישי שלו לנושא הוא הסיבה לכך שפעילות ההסברה שלי כה משמעותית עבורו.

הפתיחות והחשיפה שלי מזמינות לעיתים קרובות אחרים לשתף את הסיפור שלהם. עלה לי לאחרונה להסביר לרופא מדוע לא ביקרתי במרפאה שלו במשך כמעט שנתיים. סיפרתי לו ששקעתי שוב בדיכאון, בודדתי את עצמי ועסקתי בפגיעה עצמית, כולל ניסיונות התאבדות רבים. הוא הגיב בכך שחשף בפניי שגיסו מת באותה דרך, כתוצאה מטראומה שחווה בילדותו ולא הצליח להתגבר עליה. אלו הן רק דוגמאות בודדות המזכירות לנו שמעבר להיותה כואבת ומגבילה, מחלת נפש עלולה להיות גם קטלנית.

המאבקים האישיים הללו משתקפים גם ברמה החברתית, ואין מקום שבו הדבר בולט יותר מאשר בדיונים הנוכחיים בארצות הברית. הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ, "סיום הפשיעה וההפרות ברחובות אמריקה", עורר מחלוקת בנושא דרי הרחוב והציף את ההשפעה הממשית שיש למחלות נפש לא מטופלות על החברה. אנשים החיים ברחוב סובלים בבירור – אך יש הטוענים שזו זכותם לבחור ב"סגנון חיים" זה, ללא קשר להשפעה שיש לשוטטות ולמאהלי הומלסים על תושבים מקומיים שומרי חוק. הרצח חסר הטעם של אירנה זרוצקה, פליטה מאוקראינה מוכת המלחמה, על ידי עבריין סדרתי שאובחן עם סכיזופרניה, הוביל לדיון מחודש בנושא חוק וסדר; ספציפית, כיצד נראה שיטור אחראי ושוויוני, במיוחד ביחס לעבריינים סדרתיים ולאנשים עם התמכרויות לסמים ומחלות נפש.

האם זהו תפקידה הראוי של הממשלה לכפות על מכורים להיכנס לגמילה כדי שלא יהוו נטל על החברה? האם כליאה המונית או הצבת המשמר הלאומי בערים ברחבי אמריקה באמת יציעו ביטחון מתמשך?

דיוני מדיניות שמרניים שנערכו לאחרונה הדגישו את משבר היעדר האב. נטען כי טיפול בבעיית היסוד של היעדר דמות אב הוא קריטי לפתרון מגפת האלימות בקרב בני נוער וכנופיות. בנוסף לחיזוק המשפחה האמריקאית, הייתי מעודדת מומחי מדיניות בארה"ב ללמוד ממערכות בריאות הנפש בישראל ומההשפעה שהייתה לרפורמות האחרונות כמודל לטיפול בבעיות יסוד אלו. כן, זוהי זכותה וחובתה של הממשלה לאשפז אנשים המהווים מטרד ציבורי או סכנה לציבור. עם זאת, הרבה יותר חומל וכלכלי למנוע מאנשים להידרדר לנקודה שבה הם הופכים לחסרי בית או נזקקים לאשפוז בכפייה.

בוודאי שתוכניות ורפורמות אלו לא ימנעו את כל הפשיעה – האדם צריך קודם כל לרצות להשתפר ולהיות מוכן לקבל את העזרה המוצעת. באמצעות ההרצאות ועבודת ההסברה שלי, אני מקווה ליידע ולשכנע חוקרים, מנהיגי קהילה ופקידי ממשל ביתרונות של התערבות מקיפה בבריאות הנפש. בדיוק כפי שחשוב לטפל בסיבות השורש לעבריינות נוער, יש לשקול תמיכה אפקטיבית בהתמכרויות ובמחלות נפש בעת דיון על ביטחון קהילתי והצעות למדיניות ציבורית.

פטרישיה דיגן ומרשה לינהאן, שתי פעילות אמריקאיות מפורסמות בתחום בריאות הנפש, שינו את האופן שבו מטפלים במחלות נפש בישראל. הגיע הזמן שפעילים בתחום בריאות הנפש מישראל יחזירו טובה. אני רואה זאת כחובתי לשתף את הסיפור שלי על האופן שבו התערבויות אלו עזרו לי, ואני מחויבת להביא את המודלים הישראליים הללו של החלמה למוסדות בארה"ב כדי לחולל שינוי.

בישראל קיים גם משבר בריאות נפש מתהווה. מחקר משנת 2017 מצא כי 18% מהאוכלוסייה הבוגרת דיווחו שחוו מצוקה נפשית שהיה קשה להתמודד איתה לבד בשנה החולפת. מחקרים שנערכו לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה מראים עלייה משמעותית ב-PTSD (פוסט-טראומה), חרדה ודיכאון. (אנא עיינו בסעיף ההערות בסוף המאמר לעובדות ונתונים נוספים לגבי שכיחות מחלות הנפש בישראל).

הדאגה הגדולה ביותר שלי היא שהצורך הזה אינו מקבל מענה הולם. "פער הטיפול" (ההבדל בין אלה הזקוקים לשירותים לבין אלה המקבלים אותם) מיוחס למספר גורמים, כולל הרצון להסתמך על עצמם בלבד, אמונה – או חוסר אמונה – ביעילות הטיפול, חוסר מידע ועלות. גם לסטיגמה יש תפקיד, כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה מביע עמדות סטיגמטיות כלפי אנשים עם מחלות נפש.

סטטיסטיקות אלו מדגישות צורך משמעותי שאינו נענה בשירותי בריאות הנפש בישראל, מה שממחיש את הדחיפות בהסברה ציבורי בנושא זה. שבירת הסטיגמה סביב מחלות נפש והעלאת המודעות לשירותים ולמשאבים הזמינים יכולות לשנות חיים.

היה זה במסגרת "סל שיקום" ושבוע בריאות הנפש שהפכתי לראשונה לסופרת ומרצה. לפני ארבע שנים (דצמבר 2021), הוזמנתי להשתתף באירוע שנקרא "ספרים אנושיים". התבקשתי לכתוב שני סיפורים הקשורים לחיי לקראת האירוע, כדי להקריא אותם בקול מול קהל חי. הצטרפו אליי מספר כותבים שגם הם, כמוני, מתמודדים עם אתגרים נפשיים. בכניסה לחדר הוצגו "כריכות" הספרים שלנו. לא היינו הסופרים – היינו הספרים החיים.                                                                                                                                      זו לא הייתה הפעם הראשונה שדיברתי בפומבי. שנה קודם לכן השתתפתי באירוע ספרותי שאורגן לרגל  שבוע בריאות הנפש 2020 , שהתקיים למעשה בזום מכיוון שעדיין היינו בתחילת תקופת הקורונה.                                                                                                                    הוזמנתי לדבר באירוע הקודם הזה כי אחת המארגנות ראתה מאמר שכתבתי בנושא ושמעה על הרצאות שנתתי כמה שנים קודם לכן. כשרק התחלתי להחלים מדיכאון קליני (מג'ורי) לפני שמונה שנים, השתתפתי בתוכנית תעסוקה/שיקום דרך עמותת "אנוש". אמיר, מנהל סניף בית שמש, פנה אליי והזמין אותי לדבר בפני קבוצה של תלמידי תיכון שהיו אמורים לבקר בתוכנית שלנו כחלק ממסע בן שבוע הנקרא "מסע ישראלי". המסלול מוביל את התלמידים להבין את עצמם כפרטים, כחברים בקבוצת השווים ולבסוף כאזרחי המדינה. המפגש הקרוב עם מתמודדי נפש היה חוויה משנת-חיים עבור בני הנוער הללו. עבורי, לראות את עצמי כמישהי בעלת השפעה היה מעצים, והייתי אסירת תודה על ההזדמנות להשפיע לטובה על המוחות הצעירים הללו.

באמצעות הכתיבה וההרצאות שלי אני משתפת את הקוראים והקהל שהחלמה היא לא רק אפשרות, אלא מציאות. אני ממשיכה במשימה זו, מתוך ידיעה שהסברה ציבורי לא רק משנה דעות – היא מצילה חיים.

על המחברת

דינה פולישוק היא קלינאית תקשורת ומייסדת iTALK. הארגון, שהוקם במקור כדי לספק שירותי קלינאות תקשורת לילדים, הרחיב לאחרונה את שליחותו וכולל יוזמת הסברה בתחום בריאות הנפש. בהתבסס על המסע האישי שלה במערכת השיקום בישראל ("סל שיקום"), דינה מציעה הרצאות וסדנאות בעברית ובאנגלית המתמקדות במפגש שבין מדיניות ציבורית, תמיכה קהילתית והחלמה אישית. כקלינאית תקשורת לילדים הנלהבת לעזור לילדים למצוא את הקול שלהם, היא משתמשת כעת בקול שלה כדי לנפץ את הסטיגמה סביב מחלות נפש – במטרה לגשר על הפער בין אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לבין הקהילות שהם משרתים. על ידי שיתוף ב"ידע מניסיון אישי", היא מלמדת משפחות וקהילות כיצד לתמוך טוב יותר במי שמתמודד עם אתגרים נפשיים.

---

קישורים למצגות ומאמרים

• מצגת להרצאה - תמיכה תעסוקתית

• הרצאה באנגלית – הדרך שלי להחלמה

• שבוע בריאות הנפש 2020: מהי הסטיגמה עבורי? - זהו הנאום שהקראתי במהלך האירוע בדצמבר 2020. הנושא היה סטיגמה באופן כללי וכיצד הסטיגמה לגבי מחלות נפש השפיעה עליי אישית ועל מסע ההחלמה שלי.

• סיפורים אנושיים - אלו שני הסיפורים שהכנתי לאירוע שהתקיים בדצמבר 2021.

  • השמלה נקרעה (Hasimla Nikria): סיפור זה כתוב בעברית – זהו תיאור הומוריסטי של האופן שבו קרעתי את חצאית המשי היפה, החדשה, הירוקה-שחורה שלי בבר המצווה של בני. המטרה שלי הייתה להעביר לקהל כיצד מחלת נפש משפיעה על החוויה שלי כאמא.

  • תפיסה שגויה מכוונת (Willful Misperception): סיפור זה כתוב באנגלית – הוא מתאר חלק מהאתגרים שאדם עם מחלת נפש מתמודד איתם באינטראקציה עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שלא תמיד ניגשים למטופלים שלהם ברגישות או בכבוד. למרבה המזל, לא כל אנשי המקצוע הם כמו העובדת הסוציאלית שתיארתי בסיפור זה. היו לי חוויות חיוביות רבות – האנשים האדיבים והמדהימים האלה הם הסיבה שהצלחתי להתגבר על כל כך הרבה מכשולים ולהיות במקום שבו אני נמצאת היום. עם זאת, סיפורים כמו זה שאני מתארת ב"תפיסה שגויה מכוונת" הם חשובים בגלל כמה שזה יכול להיות ממוטט להיות מושפל על ידי האנשים שבטחת בהם יותר מכל. התנהגות כזו היא בדיוק מה שמרתיע אנשים כמוני מלהמשיך לבקש עזרה.

משאבים ותמיכה

• Adult Survivors of Child Abuse) ASCA) – תוכנית 12 הצעדים להחלמה מטראומה בילדות

• עמותת "עמודים" (Amudim) – תמיכה בבריאות הנפש והתמכרויות

• "אבני חן" - ארגון הפועל בבית שמש ומעניק תמיכה למתמודדי נפש ולבני משפחותיהם

• אתר "עמיתים לזכויות" 

• עמותת "אנוש"

• "עמיתים לבוגרים"

• מאחורי המסכים (Behind the Faces) 

עובדות וסטטיסטיקה על שכיחות מחלות הנפש בישראל

• שכיחות ה-PTSD (פוסט-טראומה) המשוער בקרב יהודים בוגרים בישראל כמעט הוכפלה מנתון בסיס של 16.2% לפני ההתקפות ל-29.8% לאחריהן. מחקר נפרד בקרב יהודים בוגרים בישראל שלא נחשפו ישירות לזוועות ה-7 באוקטובר מצא כי כ-23% סובלים מ-PTSD.

• שכיחות הפרעת החרדה המוכללת (GAD) המשוערת עלתה מ-24.9% לפני ההתקפה ל-42.7% לאחריה, והדיכאון המשוער עלה מ-31.3% ל-44.8%.

• מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל העריך כי מספר האנשים עם מחלות נפש קשות ומתמשכות והמטפלים שלהם הוא כ-350,000-400,000, אם כי המספר הכולל של אנשים עם בעיות רגשיות גבוה בהרבה.

• מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל פרסם מחקר המצביע על כך שמעל מחצית מהמשיבים שדיווחו על מצוקה נפשית בשנה החולפת ציינו כי תסמינים אלו פגעו במידה ניכרת בתפקוד היומיומי שלהם.

• כשליש (כ-33% עד 36%) מהאנשים בישראל המדווחים על חווית מצוקה נפשית פונים לעזרה מקצועית, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או רופא משפחה.

• בקרב אלו שאובחנו עם הפרעות מצב רוח או חרדה ספציפיות, שיעור זה עולה לכ-50%.

• גורמים המשפיעים על פער הטיפול: רצון להסתמך על עצמם (49%), אמונה ביעילות הטיפול (40%), חוסר מידע (32%), עלות (32%).

הרצאה על חוסן והחלמה - ידע ונסיון בבריאות הנפש מנקודת מבט אישית

אודות:

שמי דינה פולשוק. אני קלינאית תקשורת ובעלת עסק פרטי. מתמודדת עם דיכאון מג'ורי ומרצה בתחום בריאות הנפש מנקודת מבט אישית.

מטרת ההרצאה:

כבעלת ידע מניסיון אישי, אני מעבירה הרצאות כדי להעלות מודעות ולפרוץ את הסטיגמה.

מה תלמדו?

בהרצאה תיחשפו לחוויה האישית של ההתמודדות הנפשית, וההשפעה המעשית של תמיכה עוטפת וטיפול לסוגיו השונים בכדי להקל על המצוקה וליכולת לנהל חיים נורמטיבים למרות הקושי .

באילו נושאים נדון? 

שירותים בסל שיקום

קבלת טיפול פסיכולוגי ורפואה פסיכיאטרית

חשיבותם של חברים, משפחה וקהילה

תמיכה תעסוקתית

צור קשר:

טלפון - 0559385368

מייל - dinapolishuk@gmail.com

O'sim Nefashot; My Origin Story as a Public Speaker

    In the United States, during the last weekend in November, they celebrate "Thanksgiving," the national holiday of gratitude. In Israel - around this time of year - we celebrate "Mental Health Awareness Week" (שבוע עושים נפשות). Many events are organized to recognize achievements in this field and encourage continued progress. This is meant to be a week of inspiration and the efforts of advocates and mental health professionals have been effective in breaking the stigma surrounding depression, bi-polar disorder and other mental illnesses. It is especially effective when the public hears from individuals who have walked this path and come out on the other side. This allows the larger community to understand this complex topic. The community-centered nature of these events that take place during Mental Health Awareness Week is integral to the mission, because integrating individuals with mental illness to society is a crucial part of the rehabilitation process.   

The advocacy work that I do through my writing and public speaking and the work that is done through community events that take place during Mental Health Awareness Week, can be life-saving. My friend Benny Green made a video several years ago as part of a fundraising campaign for his mother's organization Avnei Chen where he spoke about how the death by suicide of a close friend impacted him on a personal level. I recently met a fellow writer at a Shabbat meal - when I sent him an article where I discuss my mental health struggles he told me that he had a sister who died by suicide. He encouraged me to continue to be vulnerable and share my story and explained that his personal connection to this issue is why my advocacy work means so much to him. 

My vulnerability and openness often invites others to share their story. I was trying to explain  to a medical professional why I hadn't been to his clinic for nearly two years. I slipped back into a depression, isolated myself and engaged in self-harm behaviors including many suicide attempts. He responded by revealing to me that his brother-in-law died the same way as a result of trauma he experienced in his childhood that he could not get past. These are but a few examples that remind us that in addition to being debilitating and painful, mental illness decreases

 life expectancy and can also be fatal. 

 

These personal struggles are mirrored by societal ones, and nowhere is this more evident than in the current debates in the United States. President Trump's executive order "Ending Crime and Disorder on America's Streets" sparked controversy on the topic of homelessness and brings to light the real-world impact untreated mental illness can have on society. People living on the street are clearly suffering - but some argue that it is their right to choose this "lifestyle" regardless of the impact that vagrancy and homeless encampments have on local law-abiding residents. The senseless murder of Irena Zarutzka, a refugee from war-torn Ukraine by a repeat offender who had been diagnosed with schizophrenia, led to renewed discussion regarding law and order, specifically, what does responsible and equitable policing look like, especially with regard to repeat offenders and individuals with drug addiction and mental illness.

 

    Is it the proper role of the government to force addicts into rehab so that they will not be a burden to society? Will mass incarceration or stationing the National Guard in cities across America really offer lasting safety? 

    Recent conservative policy debates have highlighted the crisis of fatherlessness. They have argued that addressing the underlying issue of fatherlessness is critical to solving the epidemic of youth and gang violence. In addition to strengthening the American family, I would encourage public policy experts in the US to learn from the mental health systems in Israel and the impact recent reforms have had as a template for treating these underlying issues. Yes, it is the right and the responsibility of government to institutionalize people who are a public nuisance or pose a public safety threat. However, it is much more compassionate and fiscally sound to prevent individuals from deteriorating to the point where they become homeless or require involuntary hospitalization.

    Certainly these programs and reforms will not prevent all crime - an individual must first want to get better and be willing to accept the help that is offered. Through my public speaking and advocacy, I hope to inform and persuade researchers, community leaders and government officials of the benefit of comprehensive mental health intervention. Just as it is important to address the underlying causes for juvenile delinquency, effective support for addiction and mental illness must be considered when discussing community safety and public policy proposals. 

    Patricia Deegan and Marsha Linehan, two famous American mental health advocates, transformed the way mental illness is treated in Israel. It is time for  mental health advocates in Israel to return the favor. I consider it my duty to share my story of how these interventions helped me and I am committed to bringing these Israeli models of recovery to US institutions to spark change.  

        In Israel there is also a looming mental health crisis. A  2017 study found that 18% of the adult population reported experiencing mental distress that was difficult to cope with alone in the previous year. Studies conducted after the October 7, 2023, attacks and the subsequent war show a significant increase in PTSD, anxiety and depression. (Please see the Notes section at the end of the article for additional facts and statistics regarding the prevalence of mental illness in Israel.)

    My biggest concern is that this need is not adequately being met. The "treatment gap" (the difference between those who need services and those who receive them) is attributed to several factors including the desire for self-reliance, belief - or lack thereof - in treatment efficacy, lack of information, and cost. Stigma also plays a role, with a significant proportion of the population expressing stigmatizing views toward individuals with mental illness. 

    These statistics highlight a significant unmet need for mental health services in Israel which demonstrates the urgency for public advocacy on this topic. Breaking the stigma surrounding mental illness and raising awareness of services and resources available can transform lives. 

It is within the framework of Sal Shikum and Mental Health Awareness Week that I first became an author and public speaker. Four years ago (December 2021), I was invited to participate in an event called ספרים אנושיים, loosely translated "Living Books," or "Books as People." I was asked to write two stories related to my life ahead of the event to read out loud in front of a live audience. I was joined by several writers who, like me, experience mental health challenges. In the entrance to the room the "covers" of our books were on display. We were not the authors - we were the living books. 

    

This was not my first time speaking. A year prior I was part of a literary event they organized for Mental Health Awareness Week 2020, which actually took place on zoom as we were still in the early Covid-19 era. 

    I had been invited to speak at this previous event because one of the organizers had seen an article I had written on the topic and had heard of speeches I had given a few years prior to that. When I first began to recover from major depression eight years ago, I was attending a vocational/rehabilitation program through Enosh. Amir, the director of the Beit Shemesh branch approached me and invited me to speak to a group of high school students who were scheduled to visit our program as part of a week long journey called "Masa Yisraeli." The itinerary leads the students to understand themselves as an individual, themselves as a member of their peer group and finally as a citizen of a country. Getting to see individuals with mental illness up close was a transformative experience for these impressionable teenagers. It was empowering to me to see myself as someone of influence and I was grateful to have the opportunity to have a positive impact on these young minds. 

    Through my writing and public speaking I share with my readers and audiences that recovery is not just a possibility, but a reality. I continue this mission, driven by the knowledge that public advocacy doesn't just change minds—it saves lives.

About the Author

Dina Polishuk is a speech therapist and the founder of iTALK. Originally established to provide speech therapy services for children, the organization has recently expanded its mission to include a mental health advocacy initiative. Drawing on her own journey through Israel's rehabilitation system (Sal Shikum), Dina offers lectures and workshops in both Hebrew and English that focus on the intersection of public policy, community support, and personal recovery. As a pediatric SLP passionate about helping children find their voices, she now uses her own voice to destigmatize mental illness - aiming to bridge the gap between mental health professionals and the communities they serve. By sharing her "lived experience," she educates families and communities on how to better support those struggling with mental health challenges.

Dina is available for speaking engagements in-person and via Zoom (or other video platforms). Her lectures can be tailored to English or Hebrew-speaking audiences and adjusted for cultural nuance.

Links to Slides and Articles

1. Slides for Speech - Vocational Support
2. Lecture in English - My Road to Recovery
3. שבוע בריאות הנפש 2020 מהי הסטיגמה עבורי? - This is the speech I read during the event in December 2020. The topic was stigma in general and how stigma regarding mental illness impacted me personally and my journey to recovery. 
4.  סיפורים אנושיים  - These are the two stories I prepared for the event that took place December 2021. 

• Hasimla Nikria: This story is written in Hebrew - it is a humorous account of how I tore my beautiful, new, green and black silk skirt at my son's bar mitzva. My goal was to convey to the audience how mental illness influences my experience as a Mom. 
• Willful Misperception: This story is written in English - it portrays some of the challenges an individual with mental illness faces when interacting with mental health professionals who don't always approach their clients with sensitivity or respect. Luckily, not all professionals are like the case worker I described in this story. I have had many positive experiences - these kind and incredible people are the reason I have been able to overcome so many obstacles to be where I am today. However, stories like the one I describe in "Willful Misperception" are important because of how crushing it can be to be denigrated by the people you trusted the most. It is precisely this kind of behavior that discourages people like me from continuing to reach out for help. 

Resources and Support

1. ASCA a 12-step program for recovery from childhood trauma  
2. Amudim Mental Health and Addiction Support
3. Avnei Chen - An organization based in Beit Shemesh that supports individuals and their families facing mental health challenges.
4. Amitim Lezechuyot Website 
5. Enosh
6. Amitim Lebogrim
7. Behind the Faces

Facts and statistics on the prevalence of mental illness in Israel

1. The prevalence of probable PTSD among adult Jewish Israelis almost doubled from a baseline of 16.2% before the attacks to 29.8% afterward. A separate study among adult Jewish Israelis who were not directly exposed to the horrors of October 7 found that about 23% suffer from PTSD.
2. The prevalence of probable Generalized Anxiety Disorder (GAD) increased from 24.9% before the attack to 42.7% after, and probable depression increased from 31.3% to 44.8%.
3. The Taub Center for Social Policy Studies in Israel estimated that the number of people with serious and persistent mental illness and their caregivers is about 350,000-400,000, though the overall number with emotional problems is much higher.
4. Myers-JDC-Brookdale Institute published a study that indicates that over half of the respondents who reported mental distress in the previous year noted that these symptoms considerably impaired their daily functioning.
5. Approximately one-third (about 33% to 36%) of individuals in Israel who report experiencing mental distress seek professional help, such as from a psychiatrist, psychologist, or family physician.
6. Among those diagnosed with specific mood or anxiety disorders, this rate increases to about 50%.
7. Factors impacting the treatment gap: self-reliance (49%), belief in treatment efficacy (40%), lack of information (32%), cost (32%).

Dignity Redefined - A Lecture Series on Recovery & Mental Illness

 

About Me:
I am a speech therapist working in both a school and private practice. Living with major depression, I use my personal journey to inspire and educate others about mental health.

Purpose of the Lecture:
In this lecture, I share insights from my lived experience and practical knowledge of community resources. My goal is to raise awareness and break the stigma surrounding mental health.

Key Takeaways:
This lecture offers insights into the personal experience of mental health challenges and highlights the practical impact of comprehensive support and various treatments. You’ll learn how these tools can ease distress and empower individuals to lead fulfilling lives despite the difficulties.

Topics We’ll Cover:
Sal Shikum and other Rehabilitation Services 
Accessing Psychological and Psychiatric Care
The vital role of friends, family, and community
Vocational support and Employment Opportunities

Book a speaking Engagement

call:  055-938-5368 

email: DinaPolishuk@gmail.com

Splish-Splash; How Trudy Ederle Swam the English Channel

 I used the story of Gertrude Ederle to encourage and inspire my speech therapy clients in the pursuit of their speech and communication goals. See below pictures of Trudy with her bathing cap, swimming laps, leading the largest sports victory parade in NY. Read the story and be inspired as well! 

"How do you eat an elephant? One bite at a time." Wishing all my readers the best of luck in pursuing worthy endeavors and achieving your highest aspirations and dreams!

Once upon a time, there was a brave woman named Gertrude Ederle. She loved to swim more than anything! The biggest dream she had was to swim across the English Channel. That's a super-duper big stretch of water between England and France, and it's very, very cold!

Lots of people thought it was too hard for a girl to do, but Gertrude didn't listen to them. She practiced every day, splashing and kicking and getting stronger and stronger. She even put on lots of grease to keep her warm in the chilly water!

Finally, the big day came. Gertrude jumped into the water and started swimming. Hours and hours went by. The waves were big, and the water was freezing, but Gertrude kept going. She thought about her family and friends cheering her on. She thought about her dream.

After more, than 14 hours, Gertrude finally reached the other side! She was the very first woman to ever swim across the English Channel! Everyone cheered and celebrated. Gertrude showed everyone that with courage and practice, you can achieve your biggest dreams!

To help you understand how far Gertrude swam, let's look at a graph! It shows the difference between swimming from New York to New Jersey (which is like a little hop!) and swimming across the English Channel (which is a super-duper long journey!).

תרגום לעברית עם עוד מידע

טרודי (גרטרוד) אדרלי הייתה בת 20 כשהצליחה לשחות את תעלת למאנש (מצרפת לאנגליה) ב-6 באוגוסט 1926.

היא נולדה ב-23 באוקטובר 1905, כך שבעת השחייה ההיסטורית חסרו לה כחודשיים וחצי ליום הולדתה ה-21.[1][2]

אדרלי הפכה לאישה הראשונה שצלחה את התעלה בשחייה, ואף עשתה זאת בזמן שיא (14 שעות ו-31 דקות), ששבר את השיא הקודם שהוחזק על ידי גבר בכמעט שעתיים.[2][3][4][5][6] לעיתים היא מכונה במקורות מסוימים "בת 19" עקב בלבול שהיה קיים בעבר לגבי שנת הלידה שלה (1906), אך תאריך הלידה המקובל כיום (1905) וגילה בעת פטירתה (98) מאשרים שהיא הייתה בת 20.