
הערת המחברת: במאמר זה אני מסבירה כיצד הסברה (Advocacy) בתחום בריאות הנפש יכול להיות בעל ערך לחברה, ומספרת על כניסתי לתחום זה. לידיעתכם: אני זמינה להרצאות פרונטליות וכן בזום (או בכל פלטפורמת וידאו אחרת). ההרצאות מותאמות לקהלים דוברי עברית או אנגלית, תוך רגישות לניואנסים תרבותיים.
בארצות הברית חוגגים בסוף השבוע האחרון של נובמבר את "חג ההודיה" (Thanksgiving), החג הלאומי של הכרת הטוב. בישראל – בערך באותו זמן בשנה – אנו מציינים את "שבוע בריאות הנפש" (או בשמו "שבוע עושים נפשות"). אירועים רבים מתקיימים כדי להוקיר הישגים בתחום ולעודד המשך התקדמות. שבוע זה נועד לעורר השראה, והמאמצים של פעילים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אכן מצליחים לשבור את הסטיגמה הסובבת דיכאון, הפרעה דו-קוטבית ומחלות נפש אחרות. האפקטיביות גדולה במיוחד כאשר הציבור שומע מאנשים שצעדו בדרך הזו ויצאו ממנה מחוזקים. הדבר מאפשר לקהילה הרחבה להבין את הנושא המורכב הזה. האופי הקהילתי של האירועים המתקיימים במהלך שבוע בריאות הנפש הוא חלק בלתי נפרד מהמשימה, כיוון ששילוב מתמודדי נפש בחברה הוא חלק קריטי בתהליך השיקום.
עבודת ההסברה שאני עושה באמצעות הכתיבה וההרצאות שלי, והעבודה הנעשית באירועים קהילתיים במהלך שבוע בריאות הנפש, יכולות להציל חיים. ידיד שלי, בני גרין, יצר סרטון לפני מספר שנים כחלק מקמפיין גיוס כספים לארגון של אמו, "אבני חן", שבו דיבר על האופן שבו התאבדותו של חבר קרוב השפיעה עליו ברמה האישית. לאחרונה פגשתי עורך ספרים בארוחת שבת; כששלחתי לו מאמר שבו אני דנה במאבקי הנפש שלי, הוא סיפר לי שאחותו התאבדה. הוא עודד אותי להמשיך להיות פגיעה וחשופה ולשתף את הסיפור שלי, והסביר שהחיבור האישי שלו לנושא הוא הסיבה לכך שפעילות ההסברה שלי כה משמעותית עבורו.
הפתיחות והחשיפה שלי מזמינות לעיתים קרובות אחרים לשתף את הסיפור שלהם. עלה לי לאחרונה להסביר לרופא מדוע לא ביקרתי במרפאה שלו במשך כמעט שנתיים. סיפרתי לו ששקעתי שוב בדיכאון, בודדתי את עצמי ועסקתי בפגיעה עצמית, כולל ניסיונות התאבדות רבים. הוא הגיב בכך שחשף בפניי שגיסו מת באותה דרך, כתוצאה מטראומה שחווה בילדותו ולא הצליח להתגבר עליה. אלו הן רק דוגמאות בודדות המזכירות לנו שמעבר להיותה כואבת ומגבילה, מחלת נפש עלולה להיות גם קטלנית.
המאבקים האישיים הללו משתקפים גם ברמה החברתית, ואין מקום שבו הדבר בולט יותר מאשר בדיונים הנוכחיים בארצות הברית. הצו הנשיאותי של הנשיא טראמפ, "סיום הפשיעה וההפרות ברחובות אמריקה", עורר מחלוקת בנושא דרי הרחוב והציף את ההשפעה הממשית שיש למחלות נפש לא מטופלות על החברה. אנשים החיים ברחוב סובלים בבירור – אך יש הטוענים שזו זכותם לבחור ב"סגנון חיים" זה, ללא קשר להשפעה שיש לשוטטות ולמאהלי הומלסים על תושבים מקומיים שומרי חוק. הרצח חסר הטעם של אירנה זרוצקה, פליטה מאוקראינה מוכת המלחמה, על ידי עבריין סדרתי שאובחן עם סכיזופרניה, הוביל לדיון מחודש בנושא חוק וסדר; ספציפית, כיצד נראה שיטור אחראי ושוויוני, במיוחד ביחס לעבריינים סדרתיים ולאנשים עם התמכרויות לסמים ומחלות נפש.
האם זהו תפקידה הראוי של הממשלה לכפות על מכורים להיכנס לגמילה כדי שלא יהוו נטל על החברה? האם כליאה המונית או הצבת המשמר הלאומי בערים ברחבי אמריקה באמת יציעו ביטחון מתמשך?
דיוני מדיניות שמרניים שנערכו לאחרונה הדגישו את משבר היעדר האב. נטען כי טיפול בבעיית היסוד של היעדר דמות אב הוא קריטי לפתרון מגפת האלימות בקרב בני נוער וכנופיות. בנוסף לחיזוק המשפחה האמריקאית, הייתי מעודדת מומחי מדיניות בארה"ב ללמוד ממערכות בריאות הנפש בישראל ומההשפעה שהייתה לרפורמות האחרונות כמודל לטיפול בבעיות יסוד אלו. כן, זוהי זכותה וחובתה של הממשלה לאשפז אנשים המהווים מטרד ציבורי או סכנה לציבור. עם זאת, הרבה יותר חומל וכלכלי למנוע מאנשים להידרדר לנקודה שבה הם הופכים לחסרי בית או נזקקים לאשפוז בכפייה.
בוודאי שתוכניות ורפורמות אלו לא ימנעו את כל הפשיעה – האדם צריך קודם כל לרצות להשתפר ולהיות מוכן לקבל את העזרה המוצעת. באמצעות ההרצאות ועבודת ההסברה שלי, אני מקווה ליידע ולשכנע חוקרים, מנהיגי קהילה ופקידי ממשל ביתרונות של התערבות מקיפה בבריאות הנפש. בדיוק כפי שחשוב לטפל בסיבות השורש לעבריינות נוער, יש לשקול תמיכה אפקטיבית בהתמכרויות ובמחלות נפש בעת דיון על ביטחון קהילתי והצעות למדיניות ציבורית.
פטרישיה דיגן ומרשה לינהאן, שתי פעילות אמריקאיות מפורסמות בתחום בריאות הנפש, שינו את האופן שבו מטפלים במחלות נפש בישראל. הגיע הזמן שפעילים בתחום בריאות הנפש מישראל יחזירו טובה. אני רואה זאת כחובתי לשתף את הסיפור שלי על האופן שבו התערבויות אלו עזרו לי, ואני מחויבת להביא את המודלים הישראליים הללו של החלמה למוסדות בארה"ב כדי לחולל שינוי.
בישראל קיים גם משבר בריאות נפש מתהווה. מחקר משנת 2017 מצא כי 18% מהאוכלוסייה הבוגרת דיווחו שחוו מצוקה נפשית שהיה קשה להתמודד איתה לבד בשנה החולפת. מחקרים שנערכו לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה מראים עלייה משמעותית ב-PTSD (פוסט-טראומה), חרדה ודיכאון. (אנא עיינו בסעיף ההערות בסוף המאמר לעובדות ונתונים נוספים לגבי שכיחות מחלות הנפש בישראל).
הדאגה הגדולה ביותר שלי היא שהצורך הזה אינו מקבל מענה הולם. "פער הטיפול" (ההבדל בין אלה הזקוקים לשירותים לבין אלה המקבלים אותם) מיוחס למספר גורמים, כולל הרצון להסתמך על עצמם בלבד, אמונה – או חוסר אמונה – ביעילות הטיפול, חוסר מידע ועלות. גם לסטיגמה יש תפקיד, כאשר חלק ניכר מהאוכלוסייה מביע עמדות סטיגמטיות כלפי אנשים עם מחלות נפש.
סטטיסטיקות אלו מדגישות צורך משמעותי שאינו נענה בשירותי בריאות הנפש בישראל, מה שממחיש את הדחיפות בהסברה ציבורי בנושא זה. שבירת הסטיגמה סביב מחלות נפש והעלאת המודעות לשירותים ולמשאבים הזמינים יכולות לשנות חיים.
היה זה במסגרת "סל שיקום" ושבוע בריאות הנפש שהפכתי לראשונה לסופרת ומרצה. לפני ארבע שנים (דצמבר 2021), הוזמנתי להשתתף באירוע שנקרא "ספרים אנושיים". התבקשתי לכתוב שני סיפורים הקשורים לחיי לקראת האירוע, כדי להקריא אותם בקול מול קהל חי. הצטרפו אליי מספר כותבים שגם הם, כמוני, מתמודדים עם אתגרים נפשיים. בכניסה לחדר הוצגו "כריכות" הספרים שלנו. לא היינו הסופרים – היינו הספרים החיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שדיברתי בפומבי. שנה קודם לכן השתתפתי באירוע ספרותי שאורגן לרגל שבוע בריאות הנפש 2020 , שהתקיים למעשה בזום מכיוון שעדיין היינו בתחילת תקופת הקורונה. הוזמנתי לדבר באירוע הקודם הזה כי אחת המארגנות ראתה מאמר שכתבתי בנושא ושמעה על הרצאות שנתתי כמה שנים קודם לכן. כשרק התחלתי להחלים מדיכאון קליני (מג'ורי) לפני שמונה שנים, השתתפתי בתוכנית תעסוקה/שיקום דרך עמותת "אנוש". אמיר, מנהל סניף בית שמש, פנה אליי והזמין אותי לדבר בפני קבוצה של תלמידי תיכון שהיו אמורים לבקר בתוכנית שלנו כחלק ממסע בן שבוע הנקרא "מסע ישראלי". המסלול מוביל את התלמידים להבין את עצמם כפרטים, כחברים בקבוצת השווים ולבסוף כאזרחי המדינה. המפגש הקרוב עם מתמודדי נפש היה חוויה משנת-חיים עבור בני הנוער הללו. עבורי, לראות את עצמי כמישהי בעלת השפעה היה מעצים, והייתי אסירת תודה על ההזדמנות להשפיע לטובה על המוחות הצעירים הללו.
באמצעות הכתיבה וההרצאות שלי אני משתפת את הקוראים והקהל שהחלמה היא לא רק אפשרות, אלא מציאות. אני ממשיכה במשימה זו, מתוך ידיעה שהסברה ציבורי לא רק משנה דעות – היא מצילה חיים.
על המחברת
דינה פולישוק היא קלינאית תקשורת ומייסדת iTALK. הארגון, שהוקם במקור כדי לספק שירותי קלינאות תקשורת לילדים, הרחיב לאחרונה את שליחותו וכולל יוזמת הסברה בתחום בריאות הנפש. בהתבסס על המסע האישי שלה במערכת השיקום בישראל ("סל שיקום"), דינה מציעה הרצאות וסדנאות בעברית ובאנגלית המתמקדות במפגש שבין מדיניות ציבורית, תמיכה קהילתית והחלמה אישית. כקלינאית תקשורת לילדים הנלהבת לעזור לילדים למצוא את הקול שלהם, היא משתמשת כעת בקול שלה כדי לנפץ את הסטיגמה סביב מחלות נפש – במטרה לגשר על הפער בין אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש לבין הקהילות שהם משרתים. על ידי שיתוף ב"ידע מניסיון אישי", היא מלמדת משפחות וקהילות כיצד לתמוך טוב יותר במי שמתמודד עם אתגרים נפשיים.
קישורים למצגות ומאמרים
מצגת להרצאה - תמיכה תעסוקתית
הרצאה באנגלית – הדרך שלי להחלמה
שבוע בריאות הנפש 2020: מהי הסטיגמה עבורי? - זהו הנאום שהקראתי במהלך האירוע בדצמבר 2020. הנושא היה סטיגמה באופן כללי וכיצד הסטיגמה לגבי מחלות נפש השפיעה עליי אישית ועל מסע ההחלמה שלי.
סיפורים אנושיים - אלו שני הסיפורים שהכנתי לאירוע שהתקיים בדצמבר 2021.
השמלה נקרעה (Hasimla Nikria): סיפור זה כתוב בעברית – זהו תיאור הומוריסטי של האופן שבו קרעתי את חצאית המשי היפה, החדשה, הירוקה-שחורה שלי בבר המצווה של בני. המטרה שלי הייתה להעביר לקהל כיצד מחלת נפש משפיעה על החוויה שלי כאמא.
תפיסה שגויה מכוונת (Willful Misperception): סיפור זה כתוב באנגלית – הוא מתאר חלק מהאתגרים שאדם עם מחלת נפש מתמודד איתם באינטראקציה עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, שלא תמיד ניגשים למטופלים שלהם ברגישות או בכבוד. למרבה המזל, לא כל אנשי המקצוע הם כמו העובדת הסוציאלית שתיארתי בסיפור זה. היו לי חוויות חיוביות רבות – האנשים האדיבים והמדהימים האלה הם הסיבה שהצלחתי להתגבר על כל כך הרבה מכשולים ולהיות במקום שבו אני נמצאת היום. עם זאת, סיפורים כמו זה שאני מתארת ב"תפיסה שגויה מכוונת" הם חשובים בגלל כמה שזה יכול להיות ממוטט להיות מושפל על ידי האנשים שבטחת בהם יותר מכל. התנהגות כזו היא בדיוק מה שמרתיע אנשים כמוני מלהמשיך לבקש עזרה.
משאבים ותמיכה
עובדות וסטטיסטיקה על שכיחות מחלות הנפש בישראל
שכיחות ה-PTSD (פוסט-טראומה) המשוער בקרב יהודים בוגרים בישראל כמעט הוכפלה מנתון בסיס של 16.2% לפני ההתקפות ל-29.8% לאחריהן. מחקר נפרד בקרב יהודים בוגרים בישראל שלא נחשפו ישירות לזוועות ה-7 באוקטובר מצא כי כ-23% סובלים מ-PTSD.
שכיחות הפרעת החרדה המוכללת (GAD) המשוערת עלתה מ-24.9% לפני ההתקפה ל-42.7% לאחריה, והדיכאון המשוער עלה מ-31.3% ל-44.8%.
מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל העריך כי מספר האנשים עם מחלות נפש קשות ומתמשכות והמטפלים שלהם הוא כ-350,000-400,000, אם כי המספר הכולל של אנשים עם בעיות רגשיות גבוה בהרבה.
מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל פרסם מחקר המצביע על כך שמעל מחצית מהמשיבים שדיווחו על מצוקה נפשית בשנה החולפת ציינו כי תסמינים אלו פגעו במידה ניכרת בתפקוד היומיומי שלהם.
כשליש (כ-33% עד 36%) מהאנשים בישראל המדווחים על חווית מצוקה נפשית פונים לעזרה מקצועית, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או רופא משפחה.
בקרב אלו שאובחנו עם הפרעות מצב רוח או חרדה ספציפיות, שיעור זה עולה לכ-50%.
גורמים המשפיעים על פער הטיפול: רצון להסתמך על עצמם (49%), אמונה ביעילות הטיפול (40%), חוסר מידע (32%), עלות (32%).
הרצאה על חוסן והחלמה - ידע ונסיון בבריאות הנפש מנקודת מבט אישית
אודות:
שמי דינה פולשוק. אני קלינאית תקשורת ובעלת עסק פרטי. מתמודדת עם דיכאון מג'ורי ומרצה בתחום בריאות הנפש מנקודת מבט אישית.
מטרת ההרצאה:
כבעלת ידע מניסיון אישי, אני מעבירה הרצאות כדי להעלות מודעות ולפרוץ את הסטיגמה.
מה תלמדו?
בהרצאה תיחשפו לחוויה האישית של ההתמודדות הנפשית, וההשפעה המעשית של תמיכה עוטפת וטיפול לסוגיו השונים בכדי להקל על המצוקה וליכולת לנהל חיים נורמטיבים למרות הקושי .
באילו נושאים נדון?
שירותים בסל שיקום
קבלת טיפול פסיכולוגי ורפואה פסיכיאטרית
חשיבותם של חברים, משפחה וקהילה
תמיכה תעסוקתית
צור קשר:
טלפון - 0559385368
מייל - dinapolishuk@gmail.com